פענוח ציורי ילדים

לאבחון ציורי ילדים ישנם חמישה מרכיבים עיקריים, כאשר שלושה מהם קשורים לניתוח הציור עצמו, ואילו שניים מהם קשורים לרקע של הילד:

1. המרכיב הסביבתי – מידע נוסף מהורים, סבא וסבתא, מורים או גננת, חיוני להבנה של עולמו של הילד ושל אתגרים שהוא מתמודד איתם בסביבתו.

2. המרכיב האישי – שיחה ישירה עם הילד יכולה ללמד על עולמו הפנימי, העדפותיו ודרכו לראות את העולם.

3. המרכיב הגרפי – עוצמת הלחיצה על הדף, עובי הקווים בציור, מיקום במרחב ושימוש בצבעים.

4. המרכיב הצורני – הופעה של צורות חוזרות, הגודל שהן תופסות ובאיזה אופן הן מאורגנות וממוקמות.

5. המרכיב החברתי – השוואת הציור של הילד לציורים אחרים של ילדים בגילו, למשל במקרים של מעקב התפתחותי.

עם השנים, ניתן לצפות בשינוי של ציורי ילדים לפי גיל, מה שמעיד על התפתחות קוגניטיבית ורגשית, כמו גם על התקדמות הילד בחייו וצבירת חוויות חדשות המטביעות בו את חותמן.

מכיוון שהחיים בגיל צעיר הם לרוב מלאי תנודות ושינויים, רצוי לבצע ניתוח ציורי ילדים לאורך תקופה כדי לראות אילו מהאלמנטים חוזרים על עצמם, כלומר האם יש חוויות או תחושות שנשארות לטווח הרחוק ודורשות טיפול ממוקד.

אין להקל ראש בציורי ילדים, אך מנגד גם לא לתת להם חשיבות יתרה ולהיבהל מכל ציור שנראה חריג. הדרך הטובה ביותר לעזור לילדינו בהתפתחותם הרגשית, המוטורית והסביבתית, היא קודם כל לראות את התמונה השלמה המורכבת מהתנהגותם הכללית, ולהשתמש בכלי פענוח הציורים רק כאמצעי עזר משלים.

בכל מקרה של מצוקה, של התנהגות חריגה או של חשד לעיכוב התפתחותי, מומלץ להגיע לאיש מקצוע, פסיכולוג או מטפל באומנות כדי לקבל את המענה הרלוונטי לילד דרך ניתוח הציורים.